אבל לא שמתי לב לשום דבר פלילי, כדבריה. וככל שישבנו זמן רב יותר, כך הוא נעשה רגוע יותר. אולי רק דמיינתי דברים.
למרות שבקושי יכולתי לראות שום דבר מכאן. השולחן שלהם היה מופרד ממני על ידי שיח צפוף, ובגלל המוזיקה והרעש לא יכולתי לשמוע אותם. בסופו של דבר הבקיע על דירות דיסקרטיות במשך זמן מה, ניסיתי לעבור שוב.
בגלל הבירה, לא היה צורך לחכות לטיול הבא לשירותים. שוב בחרתי במסלול דרך השולחן של אשתי. בקושי יצאתי מהשיח הארור, נפתחה בפניי תמונה מוזרה מאוד. זה היה כאילו ויקה פשוט התאימה את החולצה, אבל אני נשבע שבריר שנייה לפני כן, חשבתי שהיא הופנתה לבתולה עם החולצה למעלה כדי שיוכל לקמט את שדיה! יצאתי בדיוק בשנייה שהדברים נעצרו.
לאחר שזרזתי את צעדי, הלכתי ישר אליה כדי לקחת אותה לשלי, ובאותו הזמן שאלתי מה לעזאזל מוזר בדיוק ראיתי. ופתאום, באנג! התנגשתי באחד הגברים עם כוס קפה ביד. ובכן, מי, תגיד לי, מי בכלל שותה קפה בטבע? כמעט כל חזית חולצת הטריקו הלבנה שלי הוצפה.

כן! - צעקת הניצחון של אשתי הגיעה אלי. ברור שהיא הייתה מרוצה ממה שקרה, כי "היא אמרה".
לעזאזל, בנאדם, סורי, אתה רץ ככה, לא היה לי זמן להגיב. - התירוץ היה האיש הסמוך.

לעזאזל. החום מהמשקה עבר ונרגעתי. הטלטלה אפילו עשתה לי טוב. אבל לא ידעתי מה לעשות עכשיו עם הבגדים, לא הייתה לי תוכנית גיבוי. - בסדר, זה קורה. אני חושבת שאני צריכה עוד משקה.

בוא איתי לדירות דיסקרטיות, - פתאום התנדב מישהו מחברת אשתו. יש לי חולצה במכונית.

לקחתי את השחור. הגודל מעט גדול, אבל העיקר שהוא לא קטן. הודיתי לו וחזרתי יחד לשולחן. לא היינו עשר דקות, אולי קצת יותר, המכונית לא הייתה קרובה.
כשחזרו, ויקי שוב לא הייתה ליד השולחן. שאלתי את האחרים איפה היא, הם אמרו שהם בשירותים. אבל בתגובתם הרגשתי רמיזות. מצב הרוח של כולם היה מוזר. הרגשתי מיותר. זה כאילו שפרצת באמצע שיחה ועכשיו כולם רק מחכים שתעזוב כדי לעשות סידורים.
אחרי שחיכיתי חמש דקות, נזכרתי שאני עצמי רציתי לדירות דיסקרטיות. ובדיוק בדרך פגשתי את ויקה. הפעם הבתולה ישבה ליד השולחן, אבל היא עדיין לא הייתה לבד. בחברה כבר עם גבר חדש. אבל לפחות זה לא נראה טיפשי. הנהן אלי והלך במהירות. כן, ויקה לא תיקנה שום דבר, אולי באמת הלכתי לשירותים, ואז היה עוד אחד.

דירות דיסקרטיות בכיתה. היא חייכה אלי.

לך לדירות דיסקרטיות! - נפנפתי.

מה? אני שותקת. ויקה משכה בכתפיה. - למה הוא רץ כמו משוגע?

רציתי ללכת לשירותים. שיקרתי.

אתה נותן לי את זה, בסדר, אני הולכת.
ויקה קרצה אלי וחזרה לשולחן. ורק עכשיו זה תפס אותי שהשיער על ראשה היה די מוזר, לא כמו לפני כן. אבל בחושך, זה בהחלט יכול היה להיראות לי.